פסק-דין בתיק ת"ק 009711/04

עובדות שאינן במחלוקת:

ביום 15.5.03 היה רכב בבעלותו של התובע מעורב בתאונת דרכים. עובד מטעמו נהג ברכב והתנגש ברכב אחר מאחור. התובע הודיע לסוכן הביטוח שלו, הנתבע 1, על התאונה ונמסרה הודעת ביטוח לנתבעת 2. כנגד התובע הוגשה תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בגין אותה תאונה. התובע העביר את פרטי כתב התביעה לסוכן הביטוח, וביקש שיטפל בענין. הענין לא טופל (על כך בהמשך), וניתן פס"ד כנגד התובע (הנתבע בתביעה בנוגע לתאונת הדרכים) בהעדרו.

התובע קיבל את פסה"ד ופנה לנתבע 1 ושאל אותו מה הסיבה לכך. לתובע נאמר כי ככל הנראה, עקב טעות אנוש, נפלה התביעה בין הכסאות. התובע פנה לנתבעת 2 וזו הגישה בקשה לביטול פס"ד בשם התובע. בית המשפט התנה את ביטול פסה"ד בהפקדת 1,000 ש"ח ע"י התובע, תוך 7 ימים. הנתבעת 2 אמרה שאין בכוונתה לשלם סכום זה, אלא על התובע או על הנתבע 1 לשלם את הפקדון. הפקדון לא שולם, ופסה"ד נותר על כנו. פסה"ד היה על סך 3,417 ש"ח, בתוספת אגרה והוצאות, ובסה"כ 3,804 ש"ח. התובע קיבל דרישה מההוצאה לפועל לשלם סך של 4,133 ש"ח בגין אותו פס"ד.

טענות התובע:

התובע טוען כי הנתבעים - או מי מהם - היה רשלן בטיפולו בתביעה שהוגשה נגדו, ולפיכך, ניתן פס"ד נגדו בהעדר הגנה. לטענתו, דרש מחברת הביטוח לשלם לנהג של הרכב שנפגע בתאונת הדרכים, שכן לטענתו, העובד שלו היה אשם בתאונה. בנוסף, מאחר שיש לו ביטול השתתפות עצמית, לא היה אכפת לו מה יקרה, וכיום הוא מוצא עצמו מול הוצאה לפועל, שגרמה לו לעוגמת נפש קשה, ואובדן ימי עבודה, בשל הצורך לטפל בכל הנושא. לפיכך, העמיד תביעתו על סך של 8,133 ש"ח, כשמתוכם 4,133 ש"ח בגין הסכום שנתבע ממנו, ו-4,000 ש"ח בגין אובדן ימי העבודה.

טענות הנתבע 1:

לטענת הנתבע 1, הוא שלח את כל המסמכים שהגיש התובע לנתבעת 2 מבעוד מועד וביקש ממנה לטפל בהם. לטענתו, החומר נשלח בתוך חבילה גדולה של חומר לנתבעת 2, כפי שנשלח מדי יום ביומו מסוכנות הביטוח בה הוא עובד. לדבריו, שוחח עם פקידה בשם מורן אצל הנתבעת 2, וזו גם אישרה שקיבלה את החומר. לפיכך, הטעות וההזנחה ארעו אצל הנתבעת 2. בנוסף, גם בכל הקשור לתביעה זו, נהגה הנתבעת 2 בחוסר הגינות כלפי הנתבע 1. לטענתו, הגיש לה ביום 6.9.04 את טיוטת כתב ההגנה שהתכוון להגיש לבית משפט זה, וביקש אישורה של הנתבעת 2 וטיפולה. רק היום נודע לו שהיא לא הגישה את כתב ההגנה בשמו, ואף לא הודיעה לו על כך, אלא הגישה כתב הגנה בשמה בלבד, בו היא מטילה עליו את כל האחריות.

טענות הנתבעת 2:

לטענת הנתבעת 2, אילו טופל הנושא כראוי ע"י הנתבע 1, קיים סיכוי סביר שהתביעה כנגד התובע היתה נדחית. זאת, מאחר שהתובע, או העובד מטעמו, שהיה הנהג בעת התאונה, כתב בהודעה לנתבעת 2, בנוגע לתאונה, שהרכב שלפניו - נסע לאחור, ולפיכך, האשמה לתאונה איננה רובצת לפתחו. לטענתה, הנתבע 1 לא שלח לה את המסמכים, כנטען, והעובדה שהנתבע 1 לא הביא את הפקידה מורן לעדות, מעידה על כך. עוד טוענת הנתבעת 2, שאילו מסר הנתבע 1 את החומר לשליח שימסור לנתבעת 2, היה על כך אישור. הנתבעת 2 הציגה בדיון מכתב ממנה לתובע (נ/2), הנושא תאריך 25.10.04, לפיו הואיל והוא לא הגיע לדיון בבית המשפט ולא הודיע לנתבעת על התביעה, הוא זה שצריך לבטל את פסה"ד. (יצויין, כי מסמך זה נושא תאריך שהוא מאוחר מיום הגשת התביעה, אך אני מניחה כי מדובר בטעות, שכן לכתב התביעה צורף עותק אחר של אותו מכתב, הנושא תאריך 22.7.04, תאריך שהופך את המכתב ליותר רלבנטי). לאור זאת, טוענת הנתבעת 2, כל האחריות לאי הטיפול בתביעתו של התובע, מוטלת על כתפי הנתבע 1. לענין העובדה שסוכן הביטוח הוא שלוחה של חברת הביטוח, טוענת הנתבעת 2, כי במקרה זה - מעשיו של הנתבע 1 ניתקו את הקשר בינו לבין הנתבעת 2, ולכן אין לה אחריות למעשיו.

דיון והכרעה:

מכתב תביעתו של התובע ניתן היה להתרשם, שהוא מודה באחריות לתאונה משום שאכן, היה הנהג מטעמו אחראי לה. בדיון היום, נוצר הרושם שהתובע בחר להודות באחריות לתאונה, בניגוד לאמור ע"י הנהג מטעמו בהודעה לחברת הביטוח, על מנת להעניש את הנתבעים על מחדלם בטיפול בו. לאור התבטאויותיו בדיון בנושא זה, בית המשפט ניסה להבין מה האמת לגבי אופן קרות התאונה, ואז חזר התובע לגירסתו מכתב התביעה, כי הוא סבור שאכן האחריות לתאונה היתה מוטלת על כתפי הנהג מטעמו. אציין, כי לא נחה דעתי בענין זה, אך לא תביעה זו היא המקום לברר את הנושא.

לא עלה בידי סוכן הביטוח, הנתבע 1, להוכיח כי החומר שהועבר לו ע"י התובע, בענין התביעה, אכן הועבר לטיפולה של הנתבעת 2. העובדה שביקש להגיש כתב הגנה משותף עם הנתבעת 2, כעולה ממסמך נ/1, משאירה מקום לספק, אם אכן גירסתו הראשונית היתה הטלת האחריות על הנתבעת 2 לענין זה. הפקידה מורן לא הובאה לעדות, אך לטענת הנתבע, היא ממילא אמרה לו בטלפון שאיננה זוכרת כי שוחחה אתו סמוך לאחר קבלת החומר ואישרה את דבר הקבלה. לפיכך, אני מוצאת כי סוכן הביטוח אחראי לכך שהטיפול בנושא התביעה נגד התובע דנן, לא נעשה בזמן. הוא גם לא דאג לתקן את המעוות לאחר קבלת פסה"ד, שכן לא דאג להפקדת הפקדון של 1,000 ש"ח שנדרש ע"י בית המשפט להבטחת ביטול פסה"ד.

עם זאת, בהנחה שלגופו של ענין, טענתו של התובע היא שהוא היה אחראי לתאונה, הרי שמבחינת חיובו בפסה"ד גופו, חיוב זה לא היה משתנה. פסה"ד של בית המשפט כולל אך ורק פיצוי בגין נזקי הרכב שנפגע, ושכר טרחת שמאי, ואין בו רכיבים מסוג עוגמת נפש או רכיבים אחרים, שיתכן ולא היו נפסקים אילו התייצב התובע לדיון בו היה נתבע.

לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובע את הסכום שהיתה כנראה משלמת במקומו אילו היתה התייצבות כראוי לדיון (3,804 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מיום מתן פסה"ד (1.6.04) ועד התשלום המלא בפועל), ואת הנתבע 1 לשלם לתובע את הצטברות הסכומים הנוספים לחוב בגין הליכי ההוצאה לפועל (329 ש"ח), וכן פיצוי בגין עוגמת הנפש ואובדן הזמן שנגרמו לו בשל הטיפול הלקוי, בסך 1,000 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה (30.8.04) ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 350 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

  בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום י"א בטבת, תשס"ה (23 בדצמבר 2004) בהעדר הצדדים.